לפני זמן מה הלך לעולמו סבא שלי. בין יתר החפצים שהשאיר אחריו הייתה גם דירה ששימשה עבורו כסטודיו ומאוחר יותר כמחסן לחפצים שונים ומשונים שאסף בחייו. סבא שלי היה איש מסודר בדעותיו. בצוואה שהשאיר ביקש את המשפחה לעבור בין החפצים השונים ומכל חבר ביקש לבחור חפץ כלשהו. "את השאר שימצאו 'בשוק של טשקנט'" כתב. כך עשינו ומכיוון שאנחנו משפחה קטנה יחסית, נותרה הדירה עמוסה בענייניו המשתנים של סבא שלי. לפעמים נהג לצייר בגדים, לפעמים הסתקרן ממנגנונים מכאניים, ספרים בכמויות, חתיכות עץ, ניירות, ארונות, ארוניות, כורסאות, כלים חשמליים ובקיצור, תכולת דירה.
עמדנו בדירה, איש איש והחפץ שלו ודיברנו. איך עושים שזה יגיע לשוק של טשקנט? שאלתי. אנחנו לא יודעים, אמרה המשפחה, אבל אתה תימצא. אמרו והלכו. משפחתי העסוקה.
הסתובבתי בסטודיו וחשבתי על גורל החפצים השונים. הפשוט הוא לשלוח אותם להטמנה. בא מישהו עם כמה פועלים ומפנים את הכל למשאית. המשאית נוסעת למקום מסויים עם בור באדמה, במקרה הטוב הבור אטום וכמה אנשים נוברים בתכולה לפני שטרקטור מגיע ודוחף את הכל לבור ושופך קצת אדמה. קבורה. במשך הזמן הדברים יתכלו ויווצרו גזים. אולי שריפות תת קרקעיות ובכל מקרה, סכנה למים החיים מתחת. האפשרות השניה והמורכבת יותר, לעבור בין הדברים. למיין במקור. מורכבת לא בגלל שזאת עבודה לא נעימה, אלא דווקא הזמן שהיא גוזלת. לשלוח כל דבר למקום שלו.
לא ידעתי מה לעשות. למה התכוון סבא שלי?. מאיך שהכרתי אותו לא ניראה לי שהיו לו רגשות כלפי החפצים עצמם. השוק בטשקנט, אליו מגיעים כל החפצים, גנובים או שלא, כמו השיניים האבודות של דודה פרידה ששלחה אותי לחפש אותם והייתה משוכנעת שניגנבו והם בדרכם לשוק... אבל זה עניין אחר. השוק יכול להיות מזבלה, בעיקר בגלל תשתית מחורבנת, והשוק יכול להיות מקום של מציאות. גם כאלו שנפלו במיקרה מאחוריה של משאית. זה יכול להיות אחד מאותם חפצים של סבא שלי ובדרך המופלאה של השוק הם יתגלגלו וימצאו את עצמם ממשיכים הרהרתי.
מאחר והתקדמתי מאוד בהחלטה שלי, ניכנסתי לאינטרנט וחיפשתי אחר מישהו שיפנה את החפצים. פינוי תכולה של דירה זה עסק תחרותי ובעל תפקיד בתהליך המיחזור העירוני. לא מפליא כשחושבים על זה. השוק זה עסק עתיק יומין, עוד מהתקופה שמיחזור היה כורח המציאות. אבל בתחרות כמו בתחרות, צריך לדעת על מי ללכת. מי הייתי רוצה שיפנה את החפצים של סבא שלי? ידעתי שבתוך הסטודיו עתידים אנשים שיחפשו, למצוא דברים מאוד יפים. לא בהכרח יקרים. אבל גם דברים יקרים היו שם. סבא שלי לא הפריד בינהם. הסתובבתי בדירה ורחשתי לו כבוד, לסבא שלי, זכרתי חפצים שהראה לי. רציתי שהאדם שיתעסק בדברים יכבד אותם. שימיין אותם היטב וידע למי לפנות בכדי להעביר אותם הלאה. יש סיכוי שמישהו יקנה את סיר הנחושת לדגים שהוא קנה פעם ויעשה ממנו מחזיק ללחם. אולי אפילו ימצא רישום של הסיר בין הניירות. מי יודע? בכל מקרה, שימוש חוזר ופחות פסולת, את זה הוא היה אוהב. לעצמי שמרתי משהו, ואת הזכות לנסוע לטשקנט יום אחד. אחר כך הלכתי לדרכי.
חשוב כשפונים לנותן שרות, לבדוק את הנסיון שלו בפינוי תכולת דירה. לבקש פגישת ייעוץ ולקבל הסבר על אופן הפינוי וזמן משוער לפינוי התכולה. חשוב לקבל מבעל המקצוע הערכה לאן הולכים החפצים. זה לא מסובך במיוחד ויוצא משתלם אם מגיעים לעסקה על מחיר ההובלה.
